יש לי הרבה הרבה מחשבות בחודש האחרון. אנחנו עוברים זמנים מאד קשים. החצי שוב נפל לפני חודש והיה מאושפז בבלינסון עם זעזוע מח, שבר בארובת העין ושטפי דם במח עכשיו כבר לא בבלינסון אלא בלוינשטיין והמצב משתפר אבל, עדיין זה קשה.
האפילפסיה שלו מאד החמירה בשנים האחרונות והנפילה הזו היא כבר שיא השיאים וכבר אמרו לנו שהפעם הבאה תסתיים בנזק בלתי הפיך, גם עכשיו יש נזקים אבל, הם הפיכים ועדיין המצב עוד עלול להחמיר יותר.
העוסי"ת במחלקה דיברה איתנו על עובד זר דבר שהחצי מאד מאד מתנגד אליו אבל, נראה לי שלא תהיה הרבה ברירה כי הוא ממש חייב מישהו שילווה אותו לכל מקום ולא אני ולא ההורים שלו או האחים שלו יכולים לעשות את זה כי פשוט אין לנו את הכח הפיזי לזה ואני בעצמי נפלתי כמה פעמים בשנה האחרונה כך שאני ממש לא מספיק חזקה לזה וגם אף אחד לא מצפה ממני לזה.
לאור כל המצב הזה ולאור העובדה שעכשיו אני ממש צריכה להתמסר אליו ואת הכסף שיש לנו צריך להשקיע בעובד הזר העניין של החזרה לטיפולים עם פונדקאית כרגע נכנס להקפאה עמוקה לזמן בלתי ידוע כי פשוט אני לא רואה גם מעשית וגם כלכלית איך אפשר לעשות את זה.
הצעד הזה של הויתור על החלום הוא קשה לי ואני לא עושה את זה בלב קל, אבל אין ברירה כרגע זה בלתי אפשרי. אני עושה את זה אחרי הרבה מחשבות ולא מתוך ייאוש, עברתי המון טיפולים (17!!!) וכמו שאתן יודעות גם לידה שקטה אחת עם אשפוז בעקבותיה מה שממש ממש סיכן אותי ופשוט החלטתי שדי, התעייפתי וכבר קשה לי.
לפני שאני מסיימת ושולחת הבהרה אחת לכל החדשות ולכל אלו שרק בתחילת הדרך: אני כרגע עושה מה שנכון לי ולא אומרת כאן לאף אחת מה לעשות, ומה שנכון לי לא בהכרח נכון לכל אחת אחרת כאן. בבקשה אל תקחו את הדברים שלי כייעוץ.
אני עוד כאן, ואעזור בשמחה בעצות לכל מי שרק רוצה בתקווה שטוליתי ואליה סליי (שיהיה לך המון בהצלחה) תרשינה לי ובבקשה לא לשפוט, זה המצב כרגע. אוהבת אתכן המון המון.
בשנייה שהיא התקשרה התחלתי לדמם (אפשר לקרוא לזה מחזור?) אז חזרתי אליה להגיד לה שזה נראה לי מיותר..